דיני עבודה

הסדרתם של פיצויי הפיטורים בישראל נעשית באמצעות חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 והתקנות שהותקנו מכוחו. המנהג לשלם פיצויי פיטורים התקיים גם קודם לחקיקת החוק (כבר בשנת 1939 פסק השופט שניאור זלמן חשין פיצויי פיטורין לעובד, לאחר שהוכח שמדובר במנהג קיים בענף הייצור), והחוק ביסס מנהג זה והחיל אותו על כל העובדים ומעסיקיהם. הזכות הבסיסית לקבלת פיצויי פיטורים קבועה בסעיף 1 לחוק: "מי שעבד שנה אחת ברציפות - ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות - אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים". "אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד": הכוונה היא כי הרציפות והוותק שלפיהם נקבעים פיצויי הפיטורים לא יקטעו כתוצאה משינוי בעלות על מקום העבודה או העברת העובד מיחידה כלכלית אחת לאחרת הכפופות שתיהן לאותו מעביד. המקובל הוא שבהעברת בעלות נכללת בהערכת השווי ההפרשה לפיצויי פיטורים במסגרת התחייבויות החברה, והרוכש את החברה לוקח אותה בחשבון.בסעיף 3 לחוק נקבע: "פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו של דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים". הפירוש המקובל לביטוי "סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה" הוא מעל 11 חודש, אך התנאי המהותי הוא הרצון להימנע מתשלום הפיצויים, וכאשר הוכח תנאי זה, יפסוק בית הדין פיצויים גם קודם שמלאו 11 חודשי ותק. מאידך, אם יוכיח המעביד שסיבת הפיטורים איננה הרצון להימנע מתשלום הפיצויים, יהיה פטור מתשלום זה גם אם הפיטורים נעשו לאחר שהעובד צבר ותק של 11 חודש.

בעקבות פרסום צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, החל משנת 2008 יש לבטח כל עובד בביטוח פנסיוני המתבצע באמצעות הפרשות, גם של העובד וגם של המעסיק, לביטוח הפנסיוני של העובד. בנוסף, המעסיק מחויב להפריש סכומים מסוימים לקרן פיצויי פיטורים של העובד.​

בשנים האחרונות התפתחה הפסיקה בבתי הדין לעניין השימוע בטרם פיטורין ולא ניתן לפטר אדם ולפגוע בזכותו להמשיך בעבודתו בטרם שניתנה לו הזדמנות נאותה, הוגנת וסבירה להשמיע את טענותיו כנגד הכוונה לפטרו. על-מנת ששימוע יהיה חוקי והוגן, הוא צריך לקיים את כל הדרישות הבאות: - זמן סביר לפני השימוע על המעסיק לתת לעובד את הנימוקים המלאים לבחינת האפשרות להפסקת העסקתו, ויש לאפשר לעובד לעיין במידע ובמסמכים שהמעסיק מסתמך עליהם. - לא די בטענות כלליות בדבר הפרות משמעת שביצע העובד, ויש להצביע על אירועים מסוימים ועל המועדים בהם אירעו, על-מנת שהעובד יוכל להתייחס. - במהלך השימוע המעסיק נדרש לתת לעובד הזדמנות הוגנת להשמיע את טענותיו בעניינים שהעלה המעסיק, ולשמוע את דבריו בפתיחות ומתוך נכונות לבדוק את טענות העובד ולהתייחס אליהם בחשיבות רבה, ולא רק כדי לצאת ידי חובה, לאחר שההחלטה כבר התקבלה שכן מהלך שכזה מצד המעסיק עלול להתפרש בהמשך כשימוע "למראית העין". - הודעת פיטורים תוך כדי השימוע או זמן קצר מאוד לאחר השימוע, עלולה להצביע על כך שהמעסיק לא שקל בפתיחות את טענות העובד ולא בדק אותם. - לעובד יש זכות להיות מיוצג על ידי עורך דין בשימוע. - אם יש במקום עבודה ועד עובדים, נציג הוועד רשאי להשתתף בשימוע, אם העובד מעוניין בכך.​

לרוב, מוגשות תביעות של עובדים שאינם מועסקים על פי חוזה בכתב כנגד המעביד, בדרישה לתשלום בגין תנאי עבודה שהובטחו עם קבלתם לעבודה ומעולם לא מומשה על ידי המעסיק, דרישות אשר הובטחו במעמד העסקה אך לא הועלו על הכתב. בהתאם לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) התשס"ב 2002, מיום 21.3.2002, מעסיקים מחוייבים ליידע את עובדיהם בכתב אודות תנאי עבודתם. בדרך זו, ניתן למנוע היווצרות מצבים בהם יובטחו לעובדים תנאי עבודה עם קבלתם לעבודה, והמעביד יפר התחייבויותיו בהמשך, וזאת לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד כגון: זהות המעביד וזהות העובד, תאריך תחילת העבודה, תיאור עיקרי התפקיד, סך כל התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה ומועדי תשלום השכר וכו'.

חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות תשס"א-2001, מחייב את המעביד המבקש לפטר עובד במתן הודעה מוקדמת, בהתאם להוראות החוק. מטרת חוק הודעה מוקדמת היא לאפשר לעובד לחפש עבודה חלופית לאחר שניתנה לו הודעה מוקדמת על מועד פיטוריו. המעביד צריך להודיע בכתב לעובד על פיטוריו